התמודדות בבעיית מחסורי מים היא עתיקת יומין.
ולמעשה עד לסוף המאה התשע עשרה היו במדינתנו בורות מים, ולצידם באר ומפעלי מים מימי קדם כמו נקבת חזקיהו, חצור, מגידו וגזר. היום הצרכים גדלו ויחד אתם גדלה היכולת לספקם בעזרת הפתוחים הטכנולוגיים .
מי שתייה:
מים שמסופקים בארץ לצריכה הביתית חייבים להיות באיכות נדרשת למי שתייה.ובכדי להיות בטוחים בזאת מי השתייה עוברים טיפולים ייעודיים ובדיקות בהתאם.
טיפולי מים:
אסור למים להכיל מרכיבים מסוכנים לבריאות,דהיינו: מיקרואורגניזמים כמו חיידקים ו/או טפילים פתוגניים (מעוררי מחלות) וחומרים כימיים שמזיקים.
החומר לחיטוי העיקרי ומתמודד עם גורמיה מחלות המיקרוביאליים הוא הכלור,שמוחדר למים במצב של גז ומתרכב עם מולקולות אורגניות בתא היצורים עד למותם זמן הטיפול מוערך ב-20 דקות.
מעריכים שהכלרת מי השתייה הצילה יותר אנשים מכל סוגי האנטיביוטיקה גם יחד !
דוגמא טובה היא פרו שבה פרצה מגפת כולרה ב-1991 מיד אחרי הפסקת ההכלרה במים
כשמים מכילים ריכוז גבוהה מדי של חומר אורגני ומתרכבים עם כלור,מייד נוצר חומר מזיק: הטריהלומתן (THM), שחלקו רעיל, וחלקו חשוד כמסרטן לבני אדם.
התקן המרבי המותר במי השתייה הוא: 100 מיקרוגרם/ליטר .
נוכחותו מזיקה לסביבה במיוחד בהגיעו למי התהום.
אמצעי מניעה: שימוש באמצעי חיטוי אחר כמו מי החמצן, האוזון, הקרינה אולטרא-סגולית וקרינה מייננת שאינם מייצרים תוצרי לוואי, אך העלויות גבוהות מאוד.
סינון חומרים אורגניים לפני ההכלרה: הדרך הנוספת להפחתת תוצרי לוואי של כלור הם מתקנים שקיימים במערכות מי השתייה למים מהכנרת ובנוסף קיימים מתקנים לסינון מי המעיינות.
טכנולוגיית הסינון: מסנן חול לפני התהליך כלומר בכניסת המים שמוסיפים להם חומר מלכד לחומרים מרחפים ובכך הם נלכדים בתוך המסנן כדוגמת "אלום" מלחי אלומניום.
תוספת הפלואור: מצד אחד נחשב לאמצעי טוב למניעת עששת ולבריאות השיניים ומצד שני פוגע בריאותית בגוף האדם.
