- המצאות לא נכונה של מאגרי מים באזורים פזורים בעולם והרכב מינראלים שעלול/עשוי לגרום לאבנית ו/או נזקי אבנית.
- שימוש גדול של משאבי מים במדינות העולם השלישי לשימוש תעשייתי וחקלאי שבם קיימת עדיפות למים טבעיים ולא מי התפלה בכדי לקבל בעיקר את מינראל המגנזיום שחשוב לבריאות,למרות תוצאות של יצירת אבנית שמשום מה נחשבת לנזקי אבנית .
- המרחק הפיזי מהאוכלוסייה וחוסר יכולת העברת המים משיקולים כספיים וטכנולוגיים היות ואם המים מסוגלים לייצר אבנית במשאבות ובצנרת דבר זה עלול לייצר תחזוקה להוצאת האבנית וחומרים אחרים.
- כריתה מאסיבית של יערות וגידול מרעי צאן מאסיבי ולא מבוקר גורם להתייבשות הקרקע וחוסרי יכולת לספיחת ואגירת המים.
- זיהומי מקורות המים בעיקר מהשפכים הביתיים והתעשייתיים.
- שאיבה יתרה את מקורות המים הקיימים ובכך נגרמת תופעת ההמלחה וזיהומי מקורות המים,במקרים כאלו רמות האבנית ונזקי האבנית מאוד גבוהות.
- תנופת הבנייה של בתים והכבישים על חשבון שטחים מיוערים ושטחי טבע.
כמו גם הפערים הגדולים שבין המדינות השונות באפשרות גישה לאוכלוסייה למקורות מים. תושבים שבמדינות באפריקה כמו גם באסיה בהן ל75% מהאוכלוסייה פשוט לא קיימת גישה למים הם אלה שחשופים לשלל מחלות מסוכנות כדוגמת כולרה, דיזנטריה, דלקות קרום המוח וכד',עדיין לא שמענו שבמדינות אלה יש בעיות של נזקי אבנית היות וקיימות בעיות חמורות יותר.
עקב חשיבות המים וההתפתחות האנושית בסמוך למקורות המים המתוקים (מאסופוטמיה – הנילוס). שבאזורינו שנמצא בסמוך למדבר, הפכו המים לגורם חיוני והכרחי למלחמות שהתחוללו.
גם היום הטענה המרכזית ליוקר משאב המים והקשר לסכסוכים ומלחמות הוא המוטו לכל מלחמה עתידית! סכסוך המים מול סוריה בגלל הכנרת, סכסוך המים מול לבנון בגלל החצבני ובהסכמי השלום מול ירדן נתנו כבר לירדנים 55 מליון קוב מים מהכינרת.
מקורות מים מתוקים
למרות שמקור השם יבשה נגזר מהשורש "יבש" המעיד על יובש,היבשה בעולם מכוסה ב-75% מים הצובעים את כדור הארץ בצבע כחול.
מרביתם של מאגרי המים נמצאים על הקרקע במספר תצורות של:ים,אוקיינוס,אגם ,נחל ונהר,מקוואות המים האלה נקראים "מים עיליים".
מקורות מים מתוקים עיקריים שאותם אנו צורכים: מי גשם והפשרת השלגים.
חלקם מתאייד וחלקם הופך ל"מי נגר עיילי" הזורם על הקרקע ומתנקז לאגני/בריכות היקוות עיליים כאשר חלקם מחלחל והופך לתצורה של "מי תהום".
75% משטחו של העולם עטוף במים אך מים מהווים 25% מהמסה העולמית.
98% מהמים קיימים באוקיינוסים ובקרחוני הקוטב, ושאר המים נמצאים במי הנהרות, האגמים, הים, המעיינות, מי התהום, הביצות, המשקעים והאדים בתוך האטמוספרה.
רק0.4% מהמים בעולמנו נחשבים למים מתוקים שזמינים לבני אדם ולעוד יצורים,מםליא שמים אלה מייצרים אבנית למכביר ומכאן אנו למדים שאבנית הנה סוג של אבחנה לגבי איכות המים.
המים המתוקים הקיימים ברחבי כדור הארץ הנם בכמות קטנה ומוגבלת,יחסית לכמות הדרושה לעולם גם באזורים עתירי מים.
קצב ריבוי האוכלוסין בשילוב העלייה ברמות החיים של העולם המערבי, גורם לצורך של תכנון מוקדם וקפדני לשימוש של משאב שהפך להיות יקר ונדיר.
זיהומי מים עקב תצרוכת מוגברת ולא מבוקרת.עד להפיכת המים ללא ראויים לשתייה, ובכך חל צמצום דרסטי בכמויות המים הזמינות.
דוגמא טובה הנה מדינת קנדה, המחזיקה ב-1/3 ממקורות המים המתוקים בעולם,אך רוב המים אינם ראויים כלל לשתייה ובאגמי המים המתוקים קיימת דגה בשפע האסורה למאכל אדם בעקבות כמות גדולה של עופרת ועוד חומרים המגיעים מענני התעשייה האמריקאית ליד ומומטרים לאגמים הקנדים,גשם זה קרוי "ACID RAIN" על כן בעיות מים מורגשות וחלות בכל העולם כולו,יתרה מכך עוד במדינות המערב במדינת אמריקה סבלו בסוף שנות ה-80 מתקופה שכונה וקשה שהתארכה לארבע שנות בצורת .
בפקין שבסין רבע מהנהרות פשוט נעלמו. ימת אורל שברוסיה ירדה לשליש. במקסיקו ל-40% מהציבור,כ-32 מיליון אנשים,פשוט אין נגישות למי שתייה.
חייבים לזכור שלמרות החשיבות העילאית של המים יש למים גם כוח הרסני ומסוכן כדוגמת הצונאמי,השיטפונות וההצפות.
אוכלוסייה שבחרה למקם את ביתה בצמידות לקרקע פורייה שבגדות הנהרות נחשפת מידי שנה לסכנה האורבת ממי נהר הגולשים ואף מציפים בשנה גשומה.
לאחרונה אנו עדים לעלייה עולמית דרסטית במפגעים כתוצאה משיטפונות.
העלייה נובעת מעבודות ומיזמים שונים שהאדם מבצע כדוגמת:
- העלמת הצמחייה הבולמת את מהירות הזרימה של המים
- יובש דראסטי במישורים בהם חלים הצפות
- בניית ערים וכבישים על ההאדמה המונעים חלחול מים והטיית מי גשמים.