לאורך ההיסטוריה התיישבות האדם הייתה והינה בסמוך למקור מים לאספקת מי-שתייה והשקיה לשדות ולמרעה,מסלול לסילוק השפכים והפסולת ולהעברת משא,סחורות וכאמצעי מזון. בזמן שהיישובים היו בגדר יישובים קטנים עם מספר תושבים נמוך,כמות צריכת מים נקיים הייתה מספקת לכל הצרכים אך כשחלה עלייה והיישובים גדלו לרמות של עיר דרישת המים עלתה כך שמערכות ההולכת המים הפכו למורכבות ולא מספקות.
עד לסוף המאה תשע עשרה התנהלות המים הייתה לפי שתי עקרונות:
שימוש במים של מעלה הנהר וסילוק הפסולת במורדו.
הסעת המים מהאזורים המשופעים לאזורים היבשים.
הריבוי באוכלוסיית אדם באזורים סמוכים למקורות המים גרמו לגידול ניכר בכמות שפכים ופסולת שהוזרמו אליהם.
בעקבות זאת האוכלוסייה שהתגוררה בסמוך למורד הנהר שאבו מים באיכות תקינה.
הניסיון שהצטבר עקב פיתוח מערכות ניקוז והפעלתן היווה יסוד לפיתוח מערכת מורכבת להספקת המים ובכללם הסכרים,המאגרים,התעלות והצינורות,הכול בכדי להזרים מים לאזורים בעלי תצרוכת הכרחית למים אלה.
היכולת למים זמינים שעומדים לרשותנו היום נאמדים באלף שש מאות מליון קוב פר שנה. היות וצריכות המים בישראל גדלה נוצר פער מתעצם בין הצריכה לבין הפוטנציאל.
ובכדי למזער פער שזה חייבים להגדיל את פוטנציאל המים בעזרת פיתוח טכנולוגי כדוגמת:
איגום מי השיטפונות
יצירת ממטרים מלאכותית
התפלות מי ים ומי תימלחת ממעיינות.
טיפול במי שפכים
התייעלות בשימושי המים ע"י מניעה של זליגות ונזילות מהצנרת, טכנולוגיה המונעת את תופעת האידוי מבריכות המים וצינורות הולכה פתוחים, ייקור מחיר המים לשימושים בזבזניים,התרת וטיוב מים אפורים לטובת השקיה ועידוד האוכלוסייה לשימוש באביזרים החוסכים מי מקלחת ומי אסלה.
בחקלאות: פיתוח אביזרי השקיה משוכללים כדוגמת הטפטפות וחיישנים מודדי לחות בתוככי הקרקע לצרכי קבלת נתונים מדויקים למטרות ההשקיה.אנו הישראלים יכולים להוות דוגמא חיה לכל העולם לצורך ייעול שימושי מים בענף החקלאי שהרי הצלחנו לחסוך 85% מכמויות המים לצרכי השקיה תוך כדי גידול בשטחים המושקים בחמישים אחוז!
כמובן שהפתרונות הנ"ל דורשות כסף וזמן בכדי ליישמם אבל להבדיל מפתרון זמני כדוגמת הרעיון של יבוא מים מטורקיה ע"י שקיות ענק מפלסטיק בקיבולות של 1,000,000 קוב מים בעזרת הפרשי המשקל הסגולי שבין מים מתוקים למי ים כך שהשק יצוף וייגרר ארצה בעזרת אניות לגרירה!