האלקטרוליזה- מעבר מים בתווך בין 2 אלקטרודות שגורמות באופן חשמלי להתגבשות האבנית וכך להורדת היכולת לגיבוש אבנית.
היתרונות :העברת ספיקת מים גבוהה,עלויות אחזקה נמוכות,מוצר קטן יחסית ועלויות האחזקה נמוכות.
החסרונות : יכולות מוגבלות שלא כדאיות כלכלית,הלחץ המתפתח בראש המוצר גבוהה ועלול להתפוצץ ולגרימת נזקים ובכללם סכנה לסובבים.
לא ניתן להסיר את אבנית מגובשת שעל האלקטרודה כולל בהחלפת הקוטביות.
ליבה של סגסוגת מתכות- ליבת מתכת המורכבת מסגסוגת של מתכות אצילות וחצי אצילות שחלקן משום מה מחוברת לפס הארקה.לטענת היצרן,שינויים בזרימת המים המאולצים לעבור בתעלות צרות גורמים למינרלים השוקעים לריחוף.
כמו כן נטען שמעבר מים בתעלה וונטורית גורמת לשינויי בבנה בהתגבשות אבנית.
היתרונות : מחיר גבוהה מאוד בשל המתכות היקרות וללא הצדקה נוכח התוצאות החלקיות,לטעמי חייבים אבני לשם ו/או מגנט איכותי לשיפור התהליך.
החסרונות : השיטה עובדת חלקית גם עפ"י הצהרות היצרנים
ההידרו פלואו- מתקן שמשדר מתח שונה ורנדומאלי וזרם במעטפת הצינור לטענת היצרן מעודד את גרעין ההתגבשות עליו מצטברים יוני הסידן והמגנזיום.היה ותיאוריה זו אכן הייתה יעילה אז בכל מבנה בו קיימת הארקה המחוברת לצנרת המים כלל לא הייתה אבנית.
היתרונות: קלות ההתקנה,מחיר,לא קיימת עלות החזקה.
החסרונות: יעילות,אין בדיקות לשדה האלקטרומגנטי שעלול להיות מסוכן עקב קרינה אלקטרומגנטית.
הסלמנדר – מוצר הבנוי מ-2 אלקטרודות,אחת מנחושת והשנייה מאבץ,בעקבות הפולאריות שבמים שזורמים נוצר מפל מתח של 0.2 מיקרוולט שגורם לאבץ להשתחרר לתוך המים ולגבש את האבנית.
דורש תחלופת היחידה כל 7 עד 10 שנים,היות והאבץ מתמוסס בתוך המים.
היתרונות- אין עלויות אחזקה בטווח של 10-7 השנים הראשונות.
החסרונות- היעילות,מוריד לחץ וספיקה בבית,מעשיר מי שתייה באבץ מיותר,ועל כן נדרש ע"י הרשויות לחבר סלמנדר במרחק ארוך מהבית בכדי למנוע קבלת ערך גבוהה של האבץ שהשתחרר מהסלמנדר ועלול אף לסכן בריאותית.
הסיליפוס- קריסטל העשוי בעיקר מסיליקאטים ופוספאטים עם תוספות של מתכות כבדות וציאניד,נכון להיום קיימות מדינות שפוסלות את המוצר לשימוש בייתי מחשש ברואתי ואי עמידה בתקנים כדוגמת התקן האוסטרלי.
היתרונות- זול וזמין.
החסרונות- אינו נותן תוצאות בריאות בעת שהיית המים ללא זרימה בעת שאנו ישנים או יוצאים מהבית לעבודה ו/או לטיול על כן נפסל לצרכים ביתיים בחלק ממדינות העולם,שימושים לא נכונים משבשים את מרכיב היעילות
וכניסה לסטאטוס הקרוי אוטו-פוס.
הכימיקלים- קבוצות של אנטי סקלנטים למינם בעלי יעילות גבוהה הדורשת משאבת מינון מדויקת למתן תוצאה טובה.
היתרונות- חסכון בשימוש של מחליף היונים נותן מים ללא האבנית.
החסרונות- שימוש בכימיקלים לא בריא בלשון המעטה והעלויות הכספיות של האחזקה.
אבני הלשם- חומר כימי שאינו מסיס כמו סיליפוס הקושר אבנית ומונע שקיעה של אבנית בתוך התהליך,היצרן הנו אמריקאי ואין איסור שימוש באף מדינה בעולם.רמת המסיסות הזניחה נותנת תוצאות מעבדה פנטסטיות גם כשהמים עומדים לתקופות ארוכות.
היתרונות: אין עכירות בכל מצב,אינו צובע את המים,מטפל באבנית בצורה טובה,אינו מפריש חומרים זרים למי השתייה.
החסרונות: חומר בבלעדיות של טיפה טק,יקר יחסית לסיליפוס ופוגע ברמת המגנזיום בשימוש ללא שדה מגנטי חזק.
המגנט- רוב המגנטים אינם יעילים בטיפול באבנית ועל כן מספרים סיפורי מעשיות לגבי הפעילות של המגנט.
ידוע שהמגנט הופך את תצורת האבנית מקלציט הנדבקת כשכבות לארגוניט שאינה נדבקת היות והיא בנויה כמחטים קטנטנות.
הבעיה העיקרית היא משך זמן החשיפה לשדה המגנטי.
במגנטי פריט בעלי עוצמות נמוכות המים צריכים לעמוד עד 5 שעות בכדי לקבל תוצאה טובה.
במגנטי ניאודימיום עוצמתיים ניתן לקצר את משך זמן השהייה של המים מול המגנט
הבעיה במגנט זוהי נקודת העבודה של תחום המגנט שמוגדרת כ-1.4 T (טסלה),כך שעל פני כל עוצמה מעל תחום זה הנה מיותרת
אבל! קיימות טכנולוגיות המסוגלות להגיע ל-3T ב-MRI למשל ולערכים הרבה יותר גבוהים לאפליקציות אחרות
עוצמת המגנט וצורת מבנה המגנט מהווים פקטור עיקרי ליכולות המקנות למגנט עוצמות גבוהות במיוחד.
ואז ניתן להמיר ברמה המקסימלית את תצורת האבנית מקלציט מטרידה ל-70% ארגוניט שאינה מטרידה.
