פגיעה באיכויות המים בעקבות "עשיית האדם למען בייתו" מצריכה עריכת בדיקות סדורות לאיכויות מקור המים ולהגדרת ריכוזי המרכיבים המותרים בהתאמה מלאה למטרת שימושי המים. התקנים הדנים בריכוזי החומר האנאורגאני קיימים מזה זמן רב.אך לאורך השנים האחרונות התווספו מספר תקנים שנוגעים בעיקר בריכוז החומרים האורגנים, כדוגמת חומרי ההדברה.
חלות תקן נועדה לתת לאזרח בטחון בשתיית המים למשך השנים ללא גרימת נזקים מצטברים. התקן קובע סף עליון שמותר לריכוזי מרכיבי המים על פי ריכוז מרבי של המרכיבים שאינם גורמים לנזקים רפואיים.קיימים חומרים שכן נכללו בתקנים אך אינם גורמים נזק ישיר לאדם כמדוגמת הברזל והמנגן בכדי לשלול פגיעות בכל מתקן המשמש את האזרח.
תקן זה מיושם ב-2 הרמות: הרמה המרבית הרצויה והרמה המרבית המותרת. הקביעה ל-2 רמות נדרשה היות וחלק נכבד של מקורות המים לשתייה אינה מתאימה לתקן הרמה הרצויה כך שדרושה השקעה גבוהה בכדי להשיג רמה שכזו.ביחד עם זאת ראוי לומר שריכוזי המזהמים שקבעו לשתי הרמות,אין בהן השלכה רעלית.
קביעות שכאלה בדרך כלל הנן פונקציה של השימושים במים, כדוגמת התקינה למליחות ולכלורידים שנקבעה לרמה רצויה של 250 מג"ל בכדי להתאים את המים לטובת השקיה של עצי ההדר, מוזר אבל אנחנו כאנשים מסוגלים לשתות מים עם ריכוז של כלורידים הגבוה יותר מעצי ההדר מבלי שיינזקו.
מדינות קובעות תקנים שמתאימות להן ובהתאם לשיקולן בדבר רמות הנזק האפשריות לכל חומר.מדי פעם מעדכנים תקנים בהתאם למידע שנוסף בדבר ההשפעה של המרכיבים של המים לבריאות האזרחים ולעומת זאת כל מכשור חדיש,משוכלל ומדויק המופיע מאפשר גילויים של חומר חדש וריכוז מדויק יותר.לכן מידי פעם נוספים חומרים חדשים לתקנים במיוחד החומרים האורגניים במיוחד כשתברר שקיימת חדירה למי השתייה וקיים סיכון בריאותי.
חלוקת התקנים : מדד פיסיקלי, מדד כימי,מדד ביולוגי ומדד רדיואקטיבי
פיקוח בדבר מי שתייה הנו בידם של משרד-הבריאות. התקנים לאיכות מים לשתייה הושתתו ב"תקנות בריאות העם" איכות תברואתית של מי השתייה (נוסח משולב – 2000). לכל קבוצת של חומר נקבע על פי החוק תדירות בדיקות שונה.כדוגמת הבדיקה המיקרוביאלית שאותה צריך לבצע בתכיפות גבוהה מאשר בדיקה להימצאותן של המתכות הכבדות.
ביצועי הבדיקה היא באחריות ספק המים האזורי כמו חברת מקורות והרשויות המקומיות, שמוטלת עליהן אחריות לאספקתם של מים שעומדים בדרישת התקן.