אמצעי חיטוי מקובלים
הרתחה של המים למשך 8 דקות לפחות
הקרנת אור אולטרא סגול
חיטוי בגז אוזון 3O –גז זה אנרגטי ויעיל מאוד מול חיידקים ווירוסים, כמות האוזון חייבת להיות מחושבת בקפידה ביחידות מידה של גרם לפי כמות הספיקה.
חשוב מאוד להיעזר ולהישען על דגימות המים ולחשב את כמות האוזון בהתאם.כדי לא להטיב עם התהליך.
גז האוזון מתגלה בקלות ע"י ריח מיוחד ומזכיר את הריח שאחרי הגשם.
אוזון מיותר כדאי להספיג ע"י פחם שאינו פחם פעיל.
קלות היישום הובילה יצרנים לעסוק בחיטוי בריכות שחייה וג'קוזים כך שקיימת נדידה של בריכות השחייה לאוזון מתוך מטרה של הקטנת שימוש ע"י כלור שהנה בעייתית מבחינות רבות כדוגמת ריח, מגע בעניים, האדים בנשימה, האחסנה, העלויות באחזקה והחמור מכל ייצור חומר כלור-אורגני מסרטן בעת שאיפת האדים וכניסת הכלור דרך נקבוביות העור.
אוזון נחשב למחטא טוב, למרות התפרקותו המהירה במים לכן משלבים תוספות קטנות של כלור. חסרון נוסף בשיטה זאת היא עלות המוצר.
כלור – כשכלור מתווסף למים נוצרת תרכובת חומצה היפוכלורית (HOCl ) שהמהווה את גורם החיטוי במים. הכלור הנותר שלא נקשר עם חומרים אורגניים בעיקר הוא התהליך הפעיל נגד חיידקים ווירוסים.
לכלור קיימים כמה חסרונות בולטים:
טעמי/ריחות לוואי ותוצרי לוואי קרצינוגניים.
הכלור משמיד חיידקים ונגיפים ביעילה רבה, אך כשבמים ריכוז גבוהה של חומר אורגני נוצרת נגזרת כלוראוגנית מזיקה ושמה "הטריהלומתאן" שהנו רעיל ומסרטן.
בשנת 1999 נקבע לחומר זה תקן מרבי במי שתייה כ-90 מיקרוגרם/ליטר.
אפשר לא לאפשר היווצרות של "טריהלומתאן" בשימוש במינון נמוך של כלור.
בנוסף ניתן לסנן את החומר האורגני במים לפני החדרת הכלור,כמו למשל במים של הכינרת שמכילים חומרים אורגניים רבים יחסית למי התהום.
נוהגים כיום לחטא מים בעזרת כלור דיאוקסיד (2ClO ) שאינו מייצר נגזרת מסרטנת שהוא כלור ללא ריחות/טעמי לוואי.
בתהליך סינון של מתחת ל 0.45 מיקרון מתאפשרים מים בלי חיידקים ובסינון של וירוסים רמת הסינון חייבת להיות מתחת ל- 0.02 מיקרון.
החדרת גז CO2 מורידה יחס ההגבה ( (PH וגורת לחיטוי טוב בנוסף ניתן להעלות את תחום ה-טמפ' לרתיחה או שימוש בקרינה אולטרא סגולית.
תהליך מקובל בחב' מים מינראליים ובחב' תמי-4 אך רמת הניטראט הופכת לניטריט ומכאן לחומר ניטרוזמין שמוגדר כחומר מסרטן לכן כדאי להוריד את הניטראט לפני הקרנה האולטרא סגולה למטרות שתייה ומזון.
